כמו בכל יום עבודה, הטלפון צלצל ובצד השני נשמעה אישה מבוגרת , "היי שמי צילה ואני עוברת לדיור מוגן. אשמח שתגיעו לעזור לי לפנות את תכולת ביתי".
בעלה של צילה נפטר לפני חצי שנה ומאז היא מצאה את עצמה בודדה, ולכן החליטה לעבור לדיור מוגן, או בשפתה של צילה – פנימייה לדור המבוגר.
קבענו יום ושעה והגענו לצילה, היא קיבלה אותנו בנחמדות וחביבות וביקשה שנשב על מנת שתסביר לנו איזה סוג של שירות היא צריכה מאתנו.
צילה הגיעה אלינו דרך האינטרנט ומה ששבה את ליבה וגרם לו לבחור בנו זו העובדה שמדובר בשתי נשים.
ישבנו בסלון ביתה, היא הגישה לנו שתייה קרה ועוגיות , דיברה איתנו על החיים וכמה חשוב להיות בחברת אנשים, על כך שהלבד מביא איתו עצבות.
היא ביקשה מאתנו משהו שעוד לא עשינו קודם לכן – היא רוצה לעבור לדיור מוגן ואינה סומכת על כולם, היא לא רוצה להסתבך עם חברות אריזה שונות ומפחדת להכניס גברים לביתה.
היא ביקשה מאתנו לעזור לה לפנות את דירתה ולעבור לדיור מוגן, שנעזור לה למיין ולארוז את חפציה יחד איתה נעבור יחד על הכל , מכלי המטבח לחפצי הנוי ולבגדים והיא תחליט מה היא תרצה לקחת ומה להשאיר.
אנו משמשות כבעלות חברה לפינוי דירות. ברוב הפינויים, החפצים בעלי ערך סנטימנטלי נשמרים אצל הלקוח ואנו מגיעים לאחר מכן לפנות את כל מה שנותר.
צילה מיהרה להוסיף ולהגיד שאין לה מי שיעזור לה לעשות את זה , וכי היא יודעת שאין לנו שירות כזה, אבל ביקשה שנעזור לה, תמורת מחיר הוגן. כמובן שלא יכולנו להישאר אדישות לבקשתה, ולמרות שאנו לא נוהגות לספק שירות מהסוג הזה, אצלנו הלקוח תמיד יוצא מרוצה.
נתנו לצילה הצעת מחיר למיון ואריזה, הובלת חפציה לדיור מוגן, ופינוי התכולה. צילה שמעה את הצעת המחיר ואמרה שההצעה הוגנת וישרה מאוד.
בשלב הבא, קבענו עם צילה תאריכי עבודה. ביום הראשון לעבודה, הגעתי יחד עם אורזנית שלי אשר עובדת איתנו שנים באריזות ופינויים , הפעם הסברתי לה כי האריזה מתבצעת בצורה אחרת, עם המון סבלנות ואהבה.
הגענו לצילה בבוקר והבאנו איתנו את כל גורמי האריזה. בימים שעברו עד לתאריך שקבענו, צילה עשתה קצת עבודה לבדה, היא בחרה לה את הספרים אשר רצתה מהספריות שקישטו את הסלון, והניחה עליהם מדבקות לבנות.
וכך התחלנו – את כל הספרים שסימנה צילה הכנסנו לארגזים, כתבנו על הארגזים בטוש שחור "ספרים מהסלון", הנחנו את הארגזים בצד והמשכנו הלאה וכך התחלנו להוציא חפצים מהמזנון בסלון וצילה מציינת: "את זה אקח" , "עבור זה אין לי מקום, אשאיר פה".
כל חפץ נשא עמו סיפור, ארזנו את חפציה של צילה ביסודיות על מנת שהכל יגיע שלם ולא שבור, ושמענו את סיפוריה אודות החפצים .
לאחר 3 שעות עבודה ומיונים, אמרנו לה שתלך לנוח חצי שעה ואז נמשיך. לא רצינו להכביד עליה. בינתיים, צילה הפתיעה אותנו והכינה עבורנו ארוחת בוקר, אכלנו עמה ארוחת בוקר והמשכנו להקשיב לסיפורי חייה.
המשכנו באריזות, בין החפצים הייתה גם ניירת שונה. אמרנו לצילה מהו כל מסמך והיא בחרה מה להשאיר ומה לזרוק. באחד מהמסמכים היה מצוין תאריך לידתה וראינו שהתאריך אשר כתוב זהה להיום – היום יש לצילה יום הולדת והיא לא אמרה מילה!
לאחר שעתיים נוספות של אריזה, יצאנו להפסקה נוספת על מנת שתוכל צילה לנוח קצת, יצאנו מביתה וחיפשנו מאפיה או מכולת קרובה. הדבר היחידי שמצאנו היה מכולת שכונתית, וכך קנינו עוגה מוכנה לא גדולה במיוחד אבל קטנה ויפה, הוספנו לה נר וחזרנו לביתה של צילה, הדלקנו את הנר על העוגה ושרנו לה שירי יום הולדת. צילה פרצה בבכי וחיבקה אותנו, " איך ידעתן?" היא שאלה. אמרנו לה שעל אחד המסמכים היה מצוין תאריך לידתה, היא נישקה אותנו ואמרה "אין לי מילים, תודה".
וכך, לאחר שני ימי עבודה, הסתיימה מלאכת האריזה אשר הייתה מלווה בהמון סיפורים אודות החפצים השונים. היינו סבלניות ואכפתיות, האזנו לסיפוריה ונתנו לה הרגשה שבני משפחתה אורזים יחד איתה.
לאחר סיום האריזות, נותרו בארונות ובבית כל החפצים שצילה לא רצתה לקחת עמה ויש לפנותם. על הדירה להישאר ריקה. בבוקר שלאחר האריזות הגיע הצוות שלנו עם משאית וסבלים והעבירו את חפציה של צילה לדיור המוגן.
כאשר יצא הצוות הראשון להובלה, במקביל החל לפנות הצוות השני את דירתה של צילה. בסופו של היום, השארנו את דירתה של צילה ריקה מכל חפץ, וצילה הייתה עם כל חפציה בדיור המוגן.
לקראת סוף הפינוי הגיעה צילה לדירה, ערכנו איתה סיבוב לראות שהכל נעשה לשביעות רצונה, קיבלנו מצילה חיבוק חם והמון תודה – "לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדיכן, אתן פשוט מלאכיות", אמרה.
