הגדות פסח לאורחים

פסח קרב ובא הטלפון מצלצל רבות, כולם רוצים את בתיהם נקיים וריקים ומחפצים שאינם צריכים, ההכנות לחג מזכירות להם שיש מקום נוסף אותו צריך לפנות ולרוקן ומה יותר מתאים מפסח. זו יכולה להיות דירה נוספת אותה קיבלו בירושה והזניחו או מחסן עמוס ומבולגן, ולכן הגיע הזמן לערוך גם שם פינוי וניקיון. פסח הינו חג של חירות וחופש זמן להשתחרר מחפצים שאין לנו שימוש בהם ושאין לנו אומץ להיפטר מהם.

הטלפון מצלצל מצדו של הקו השני נשמעת אישה קולה עדין ורגוע מדברת לאט ובנחת. "שלום שמי הדס אמי עברה לבית אבות ואנחנו צריכים בפינוי דירתה על מנת להשכירה ולחסות את עליות בית האבות".

עדי: "היי הדס נשמח לתאם להגיע ולתת לך הצעת פינוי ".

קבענו פגישה והגענו לדירת אמה של הדס בנתניה, הדירה קומה שנייה על עמודים וללא מעלית בת שלושה חדרים.

אמא של הדס אגרה במשך השנים המון חפצים, ביניהם מוצרי חשמל קטנים שהתקלקלו, קופסאות ריקות וכדומה.

לאחר חישוב עליות הפינוי הצענו להדס שפינוי הדירה ייעשה בחינם תמורת החפצים, הדס הסכימה. קבענו את היום והשעה, והדס אמרה לנו שזה יהווה לה בעיה להתלוות אלינו מהבוקר במהלך כל הפינוי, זה בלתי אפשרי מבחינתה עם העבודה, ולכן שאלה אם נוכל לבצע את הפינוי אחרי הצהריים? אמרנו לה שזה לא אפשרי. פינוי מסוג כזה נערך בשני ימי עבודה שכל יום בין 6-8 שעות, יום אחד מיונים של החפצים ואריזתם, וביום השני פינוי כל התכולה ולכן וזה יהיה בלתי אפשרי אחרי צהריים, ואנחנו גם לא רוצים להפריע לאנשים שחוזרים הביתה מבית הספר והעבודה.
ולכן ישנה אפשרות נוספת שהיא תשאיר בידנו את מפתח הדירה, היא אינה חייבת להיות נוכחת ושעה לפני סיום מועד פינוי התכולה נודיע לה שתגיע ושתראה שהכל נעשה לשביעות רצונה. הדס שמחה על ההצעה, הסכימה בחיוך ובכך נפרדנו דרכנו לעת עתה.

הגענו לדירה ביום שנקבע, והחלנו במיונים ובאריזות. לאחר שסיימנו את החדרים, סלון הבית, והמטבח, נשאר הבוידעם התחלנו להוריד משם הכל ואז התחלנו במיון של פסולת ,תרומה, ומכירה.

בבוידעם היה ארגז אחר, כבד במיוחד, וכאשר פתחנו אותו נדהמנו לגלות שיש בתוכו המון הגדות לפסח. כולן חדשות ומאותו סוג. הנחנו את הארגז בצד. ביום השני לפינוי בו פינינו את כל הבית התקשרנו להדס שעה קודם כפי שקבענו. הדס הגיעה כאשר הפינוי הסתיים, משאית הפסולת יצאה לדרכה וגם ההובלה למחסן. נפגשנו איתה וידאנו שהכל נעשה לשביעות רצונה ורגע לפני שנפרדה מאתנו לשלום הראנו לה את ארגז ההגדות של אמה.

הדס חייכה והחלה לספר לנו מדוע יש לאמה כל כך הרבה הגדות: "אמי היא אישה משכמה ומעלה לבה רחב, בכל שנה בפסח הייתה פותחת אמי את דלת ביתה לכל אשר אין ידו משגת לעשות את ליל הסדר. בתחילה היו אלה השכנים מלמעלה, עולים חדשים שנמצאים לבדם בארץ וכך מארבע הגדות של משפחתנו המצומצמת קנתה אמי עוד שניים. לאחר מכן הייתה זאת עובדת הניקיון ובנה, וכך משנה לשנה גדלו מספר האנשים אשר פקדו את שולחן אמי בליל הסדר. בכדי לא ליצור הבדלים בין אחד לאחת הייתה קונה תמיד את אותה ההגדה שכולן יהיו זהות."

הדס עומדת לידנו עם מבט מבולבל ושואלת אותנו מה תעשה עם כולן ולאן תתרום אותם? היא רוצה לתרום אותם למקום שהשתמשו בהם, ולספר על כך לאמה ולשמח אותה שהמסורת תמשיך ואנשים השתמשו בהגדות אלה בחג הספח אשר נקנו ע"י אמה באהבה רבה.

חושבות ביחד איתה ורעיון צץ בראשי בואי נתרום אותם לבית אומנה. שם יש המון ילדים ובטח לא לכולם יש הגדות לפעמים קוראי שניים או שלושה יחד באותה הגדה.

הדס: "כיצד אמצא בית אומנה הזקוק לכך?"

עדי: "יש בית אומנה בצפון הארץ אשר אנו תורמים לו חפצים רבים אוכל לשאול אותם עבורך."

הדס: "אשמח.זה יהיה נהדר".

התקשרתי לבית האומנה ושוחחתי עם ציפי מנהלת המקום, שאלתי אותה אם הם זקוקים להגדות לחג הפסח הקרב ובא היא נענתה בחיוב ואמרה שתכננה ללכת מחר ולקנות הגדות מתרומות שקיבלה עבור הילדים, וכעת עם תרומת ההגדות תוכל לקנות עבורם ממתקים לחג הפסח"

הדס: "בנות תודה לכן! ללא ספק הלכתי עם הרגש, והבחירה בכן לפינוי הבית הייתה מושלמת."

עדי: "תודה לך הדס שמחנו לקחת חלק בדבר מרגש כמו זה."

ההגדות הגיעו לבית האומנה וציפי התקשרה אלינו ולהדס לאחל ולומר חג שמח ותודה מהילדים ומצוות הבית.