התקשרו עכשיו: 054-9529365

Archive for the ‘כללי’ Category

שמלות הרפאים – סיפור מצמרר

יום רביעי, פברואר 22nd, 2017

יורם (שם בדוי) הוא עורך דין המטפל בענייני ירושה, איתו אנו עובדות בקביעות מזה מספר שנים.

הפעם נתקל יורם בסיפור שונה ומיוחד לכל מי ששומע אותו, לעורכי דין וגם עבורנו. אל הבית אליו הוזמנו לתת הצעת מחיר ואותו יש לפנות עד לסוף החודש , היורשים לא רצו כלום מתוך התכולה, גם לא תמונות משפחתיות ומסמכים אישיים – פשוט לגרוס הכל. את מה שהם היו צריכים הם לקחו.

בדירת הירושה ישנם 4 יורשים, כל אחד מהם מאימא אחרת. אביהם היה נשוי ארבעה פעמים בחייו ובמותו היה לבדו, אלמן.

מרדכי (שם בדוי) עבר חיים לא קלים, כך מספר לי יורם. לאשתו הראשונה נישא בגיל 21 כאשר הייתה בת ,19 הם הכירו בצבא ולאחר סיום השירות עברו השניים לגור יחדיו והביאו לעולם את בנם הבכור.

כשבנם היה בן שנתיים, גילו מרדכי ואשתו שהיא חולה בסרטן. הרופאים נתנו לה 8 חודשים, אבל היא החליטה שזמנה להיפרד מהקן המשפחתי עוד לא הגיע והצליחה להילחם במחלה ושרדה שנתיים אשר לאחריהן נפטרה .

שבור היה מרדכי, צעיר בחייו ואבא לילד קטן בן 4. לאחר שנת אבל כואבת וקשה, חברים של הוריו הציעו לו שידוך, בת השכנים שלהם, נערה יפיפייה ילדה של ביתץ היא תוכל לעזור לך לגדל את הילד, לא תוכל לעשות זאת לבדך, הוא קטן וזקוק לדמות אם, כך אמרו לו.

מרדכי החליט לנסות את השידוך שסידרו לו  וכך הכיר את עלמה, לימים אשתו השנייה. לאחר חצי שנה היכרות החליטו השניים להינשא.

השניים חיו יחד באושר ולאחר כשנה נולדה להם חנה. שניהם עבדו קשה בשתי עבודות בכדי לתת הכל לילדיהם, ולאחר כשנתיים קנו את ביתם הראשון בחיפה. בשלב מסוים, עלמה החלה לסבול מכאבי ראש מתמשכים והלכה לערוך בדיקות. לאחר בדיקות מקיפות גילו אצל עלמה את המחלה – הסרטן אצל עלמה היה ממאיר ולאחר כארבעה חודשים נפטרה.

וכך המשיכו חייו של מרדכי. הוא נישא לאישה נוספת בכדי שתעזור לו לגדל את ילדיו הקטנים, הביא עמה בן נוסף לעולם ולאחר 12 שנים היא נפטרה, גם היא מאותה המחלה .

מרדכי החליט שהוא לא מתחתן ועם נשים סיים בחייו, הרגיש שקללה מוטלת על ראשו.

האם להתחתן בפעם הרביעית? שאל את עצמו מרדכי…

השנים עברו וילדיו גדלו ועם השנים ניסו לשכנע אותו שעליו לחיות עם אישה ולא לבדו. מרדכי החליט להישמע לעצתם וכאשר היה בן 48 נישא בפעם הרביעית.

אשתו הרביעית הייתה מרים, גרושה בת 41. לאחר שנתיים של נישואין וניסיונות רבים הביאו לעולם את בנם, בן הזקונים של שניהם .

השניים היו מאושרים , ילדיו של מרדכי גדלו, עזבו את הקן והקימו משפחות משלהם. מרדכי ומרים היו יוצאים עם בנם הקטן, מטיילים בעולם ונהנים מכל רגע.

בנם גדל והשניים הזדקנו ומרדכי הודה לילדיו על שהאיצו בו לא להיות לבדו ובכך מצא את אהבת חייו. הוא היה בטוח שהקללה מעל ראשו נשברה .

כאשר הייתה מרים בת 62 הגיעה אליה המחלה הארורה, ולאחר כשנה נפטרה .מרדכי היה מרוסק ושבור כפי שלא היה קודם מעולם .

ילדיו ניסו לעודד אותו אבל הוא שקע בדיכאון עמוק , התבצר בביתו, לא יצא החוצה ולא איפשר לאיש להיכנס לראותו. לאחר כשלוש שנים נפטר מרדכי .

שמלות רפאים - פינוי ירושה

ילדיו הרגישו אשמים שהאיצו בו, אחרת לא היה שוקע בדיכאון ונפטר מעצבות ומנגד אלו היו שנים יפות ופורחות בחייו. ילדיו הרגישו שאינם רוצים כל חפץ מבית אביהם. הם רוצים לפנות את הדירה במהרה ולמכור אותה – שם מתו כל נשותיו של אביו, אמותיהם.

נתנו את הצעת המחיר שלנו עבור הפינוי לעורך הדין ולאחר יומיים התקבלה תשובה חיובית והחלנו בפינוי הירושה.

בעת הפינוי, מצאנו בבוידעם את שמלות הכלה של נשותיו של מרדכי , התקשרנו לעורך דין, הוא התקשר לבני המשפחה ויידע אותם שהשמלות נמצאו וככל הנראה היו סנטימנטליות לאביהם אם נשמרו, ושאל אותם האם הם ירצו לשמור אותן.

הם בתגובה ענו: "אלו שמלות רפאים, אנו לא מעוניינים בהם".

הבית פונה בזריזות ויעילות וחלק משמעותי מאד מסך התכולה נתרם לנזקקים.

 

 

 

נס חנוכה – עוד סיפור מרגש מעבודתנו

יום שבת, פברואר 11th, 2017

קצת לפני חנוכה, חברנו לקבוצה סודית המופעלת ע"י אישה מדהימה ללא מטרות רווח, אלא אך ורק מטוב ליבה .

הקבוצה מסייעת לקשישים וניצולי שואה באוכל לסופי שבוע, שמיכות, תנורים, מוצרי חלב ועוד.

כך התחיל חג החנוכה שלנו .

את הנר הראשון הלכנו להדליק עם ניצולת שואה בשם חנה (שם בדוי) , הבאנו לה סופגניות, חנוכייה ונרות.

הגענו אל חנה שקיבלה אותנו בחיבוק גדול, יחד הדלקנו חנוכייה, שרנו שירים ואכלנו סופגניות (חנה אכלה רק ביס –  אסור לה הרבה סוכר). היא ביקשה שנישאר איתה עד שהנרות יכבו מכיוון שהיא מפחדת מאש וכך עשינו. ישבנו ושמענו סיפורים על חייה, נס החנוכה שלנו הגיע באותו היום אל חנה. שלושה ימים קודם לכן פינינו תכולת דירה, כאשר בתוך תכולת הדירה הייתה שמיכת צמר חדשה בניילון אותה השארנו ברכב וחיפשנו למי נוכל לתת אותה.

כאשר ישבנו אצל חנה, היא ביקשה שנבוא איתה לחדר השינה ושם הראתה לנו את השמיכה הדקה שאיתה היא מתכסה ואמרה לנו בקול מתבייש: "קר לי בלילה אני לא יודעת מה לעשות" .. באותו הרגע הבנו שלא סתם הגענו לחנה בנר ראשון של חנוכה ,ולכל חפץ יש כתובת, ירדנו לרכב הבאנו את שמיכת הצמר ופרסנו אותה על מיטתה של חנה אשר התרגשה ודמעות הציפו את עיניה .

כאשר היינו בביתה, ראינו שהיא מתקשה ללכת ממקום למקום ונעזרת בקירות הבית  וידענו שבמחסן שלנו, בצד של התרומות, ישנם הליכונים. מיד הבנו שאחד מהם בהחלט הולך להגיע אליה .

בנר השני של חנוכה נסענו שוב לחנה, הבאנו לה הליכון, מוצרי חלב ואוכל חם למשך השבוע. חנה ראתה את ההליכון וחיוך עלה על פניה, לימדנו את חנה כיצד להשתמש בו. בדקנו יחד איתה שהיא אכן מסתדרת איתו, שהוא עובר בפתחי כל החדרים והמטבח וקיבלנו מחנה נשיקות והמון ברכות.

פינוי תכולת דירה בחנוכה

לאחר מכן, המשכנו לניצול שואה קשיש וערירי המאושפז בבית החולים וצמא לחברה ומבקרים, קנינו לו מגש סופגניות ויצאנו לדרך , חנינו את האוטו בחניה ומבול החל לרדת. רצנו להסתתר תחת מקום מקורה ושם ישב לו מישהו, ככל הנראה הומלס, על הרצפה עם כמה שמיכות וכובע על הראש וכאשר ראה אותנו עם מגש הסופגניות שאל אם אפשר לקבל משהו. לאכול ענינו בחיוב ונתנו לו סופגנייה הוא חייך אלינו ואמר חג שמח. אכן נס קטן של חנוכה.

הגשם נרגע ונכנסנו לבקר את דוד (שם בדוי) – הגענו לדוד ואמרנו לו שבאנו לארח לו חברה. הוא שמח והחל לספר לנו את סיפור חייו. ישבנו שם מרותקות, עד שהזמן בשעון סימן שהגיע הזמן ללכת, נפרדנו מדוד איש שיחה מדהים וסיפור חייו מרתק. רגע לפני שהלכנו, אמר לנו דוד: "אני מאוד מצטער אבל אסור לי סוכר לכן לא אוכל לאכול את מה שהבאתן לי. אשמח שתיקחו את זה איתכן, אולי תמצאו מישהו שישמח לקבל את זה".

יצאנו מדוד והחלטנו שנעבור דרך האזור המקורה שהסתתרנו בו קודם לכן בכדי לתת להומלס את המגש, וכך עשינו. עברנו שם והוא ישב באותו המקום, ניגשנו אליו ונתנו לו את המגש מלא בכל הטו.ב הוא שמח ובירך אותנו ואנחנו הרגשנו מבורכות ושמחות.

וכך המשיך החנוכה שלנו כל יום במקום אחר. חג החנוכה אמנם נגמר, אבל לא הניסים ולכן אנחנו במעקב צמוד בקבוצה הסודית, בודקים תמיד כיצד ניתן לסייע ולעזור. כמובן שהרוב נעשה בעזרת התחום הזה אליו אנחנו שייכות – פינוי דירה – הוא עוזר לנו לספק את צרכיהם של הקשישים בהליכונים, מקלות הליכה, טיטולים, ספות, שולחנות, שמיכות, חפצים קטנים שונים ועוד .

תכולת דירה מכילה בתוכה חיים שלמים של אדם אחר, אשר אסף ושמר על חפצים כל חייו. לאחר מותו, מגיעים בני משפחתו, לוקחים את הדברים בעלי הערך הסנטימנטלי ואת היתר אינם יכולים לקחת – הרי מי מאיתנו יכול לאחסן תכולה נוספת בביתו חוץ מתכולתו שלו ?

לכן, ברוב המקרים, התכולה נשארת בשלמותה, פרט לכמה חפצים בודדים שנשמרים ע"י בני המשפחה.

כאשר אנו מגיעים לפנות תכולת דירה, בעת האריזות אנו עושות מיונים שונים המתחלקים לכמה קבוצות: חלק למכירה, לתרומה ולפסולת .

לאחר שעשינו את המיונים והאריזות ופינינו את התכולה , המשאית הגיעה למחסן ופרקה את הכל בסדר המתוכנן.

אנו נכנסות למאגר האישי שבנינו לנו ובודקות איזה פניות יש לנו ולמה אנשים זקוקים ובאם באותה תכולה היה את אותו החפץ שמחכה לו בית .

מעבר לדיור מוגן – סיפור אישי

יום ראשון, פברואר 5th, 2017

כמו בכל יום עבודה, הטלפון צלצל ובצד השני נשמעה אישה מבוגרת , " היי שמי צילה ואני עוברת לדיור מוגן. אשמח שתגיעו לעזור לי לפנות את תכולת ביתי".

בעלה של צילה נפטר לפני חצי שנה ומאז היא מצאה את עצמה בודדה, ולכן החליטה לעבור לדיור מוגן, או בשפתה של צילה –  פנימייה לדור המבוגר.

קבענו יום ושעה והגענו לצילה, היא קיבלה אותנו בנחמדות וחביבות  וביקשה שנשב על מנת שתסביר לנו איזה סוג של שירות היא צריכה מאתנו.

צילה הגיעה אלינו דרך האינטרנט ומה ששבה את ליבה וגרם לו לבחור בנו זו העובדה שמדובר בשתי נשים.

ישבנו בסלון ביתה, היא הגישה לנו שתייה קרה ועוגיות , דיברה איתנו על החיים וכמה חשוב להיות בחברת אנשים, על כך שהלבד מביא איתו עצבות.

היא ביקשה מאתנו משהו שעוד לא עשינו קודם לכן – היא רוצה לעבור לדיור מוגן ואינה סומכת על כולם, היא לא רוצה להסתבך עם חברות אריזה שונות ומפחדת להכניס גברים לביתה.

היא ביקשה מאתנו לעזור לה לפנות את דירתה ולעבור לדיור מוגן, שנעזור לה למיין ולארוז את חפציה יחד איתה נעבור יחד על הכל , מכלי המטבח לחפצי הנוי ולבגדים והיא תחליט מה היא תרצה לקחת ומה להשאיר.

אנו משמשות כבעלות חברה לפינוי דירות. ברוב הפינויים, החפצים בעלי ערך סנטימנטלי נשמרים אצל הלקוח ואנו מגיעים לאחר מכן לפנות את כל מה שנותר.

צילה מיהרה להוסיף ולהגיד שאין לה מי שיעזור לה לעשות את זה , וכי היא יודעת שאין לנו שירות כזה, אבל ביקשה שנעזור לה, תמורת מחיר הוגן. כמובן שלא יכולנו להישאר אדישות לבקשתה, ולמרות שאנו לא נוהגות לספק שירות מהסוג הזה, אצלנו הלקוח תמיד יוצא מרוצה.

נתנו לצילה הצעת מחיר למיון ואריזה, הובלת חפציה לדיור מוגן, ופינוי התכולה. צילה שמעה את הצעת המחיר ואמרה שההצעה הוגנת וישרה מאוד.

פינוי דירה לפני מעבר לדיור מוגן

 

בשלב הבא, קבענו עם צילה תאריכי עבודה. ביום הראשון לעבודה, הגעתי יחד עם אורזנית שלי אשר עובדת איתנו שנים באריזות ופינויים , הפעם הסברתי לה כי האריזה מתבצעת בצורה אחרת, עם המון סבלנות ואהבה.

הגענו לצילה בבוקר והבאנו איתנו את כל גורמי האריזה. בימים שעברו עד לתאריך שקבענו, צילה עשתה קצת עבודה לבדה, היא בחרה לה את הספרים אשר רצתה מהספריות שקישטו את הסלון, והניחה עליהם מדבקות לבנות.

וכך התחלנו – את כל הספרים שסימנה צילה הכנסנו לארגזים, כתבנו על הארגזים בטוש שחור "ספרים מהסלון", הנחנו את הארגזים בצד והמשכנו הלאה וכך התחלנו להוציא חפצים מהמזנון בסלון וצילה מציינת: "את זה אקח" , "עבור זה אין לי מקום, אשאיר פה".

כל חפץ נשא עמו סיפור, ארזנו את חפציה של צילה ביסודיות על מנת שהכל יגיע שלם ולא שבור, ושמענו את סיפוריה אודות החפצים .

לאחר 3 שעות עבודה ומיונים, אמרנו לה שתלך לנוח חצי שעה ואז נמשיך. לא רצינו להכביד עליה. בינתיים, צילה הפתיעה אותנו והכינה עבורנו ארוחת בוקר, אכלנו עמה ארוחת בוקר והמשכנו להקשיב לסיפורי חייה.

המשכנו באריזות, בין החפצים הייתה גם ניירת שונה. אמרנו לצילה מהו כל מסמך והיא בחרה מה להשאיר ומה לזרוק. באחד מהמסמכים היה מצוין תאריך לידתה וראינו שהתאריך אשר כתוב זהה להיום – היום יש לצילה יום הולדת והיא לא אמרה מילה!

לאחר שעתיים נוספות של אריזה, יצאנו להפסקה נוספת על מנת שתוכל צילה לנוח קצת, יצאנו מביתה וחיפשנו מאפיה או מכולת קרובה. הדבר היחידי שמצאנו היה מכולת שכונתית, וכך קנינו עוגה מוכנה לא גדולה במיוחד אבל קטנה ויפה, הוספנו לה נר וחזרנו לביתה של צילה, הדלקנו את הנר על העוגה ושרנו לה שירי יום הולדת. צילה פרצה בבכי וחיבקה אותנו, " איך ידעתן?" היא שאלה. אמרנו לה שעל אחד המסמכים היה מצוין תאריך לידתה, היא נישקה אותנו ואמרה "אין לי מילים, תודה".

וכך, לאחר שני ימי עבודה, הסתיימה מלאכת האריזה אשר הייתה מלווה בהמון סיפורים אודות החפצים השונים. היינו סבלניות ואכפתיות, האזנו לסיפוריה ונתנו לה הרגשה שבני משפחתה אורזים יחד איתה.

לאחר סיום האריזות, נותרו בארונות ובבית כל החפצים שצילה לא רצתה לקחת עמה ויש לפנותם. על הדירה להישאר ריקה. בבוקר שלאחר האריזות הגיע הצוות שלנו עם משאית וסבלים והעבירו את חפציה של צילה לדיור המוגן.

כאשר יצא הצוות הראשון להובלה, במקביל החל לפנות הצוות השני את דירתה של צילה. בסופו של היום, השארנו את דירתה של צילה ריקה מכל חפץ, וצילה הייתה עם כל חפציה בדיור המוגן.

לקראת סוף הפינוי הגיעה צילה לדירה, ערכנו איתה סיבוב לראות שהכל נעשה לשביעות רצונה, קיבלנו מצילה חיבוק חם והמון תודה – "לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדיכן, אתן פשוט מלאכיות", אמרה.

מתנת יום הולדת

יום חמישי, אוקטובר 27th, 2016

לפני מספר שבועות פנה אלינו לקוח בשם אריק בבקשה הבאה:

יום הולדת הוא יום מיוחד עבור רבים הנוהגים לחגוג אותו עם אהוביהם. ביום זה מחלקים מתנות, מאחלים ברכות ובעיקר דואגים לשמוח.

בתור ילד תמיד אהבתי מכוניות. הייתי מסתכל על מכוניות ברחוב, רושם את שם החברה ואת הדגם ומגיע לספרייה העירונית כדי ללמוד אודות הרכב. ישבתי במשך שעות בספרייה. היתי פותח ספרים, לומד על המכוניות והדגמים, על המכניקה של הרכב ועל כל מה שרק אפשר. הייתי מכור.

בעקבות כך, אבי נהג להביא לי מתנה בכל יום הולדת, בכל פעם הייתה זאת מכונית מדגם אחר. כולן היו איכותיות ומכאן התחלתי את האוסף שלי – אוסף דגמי מכוניות.

האוסף הלך וגדל. מהדגמים הפשוטים לדגמים יקרים יותר. היו כאלה, בזמנו, שקשה היה להשיג ואבי בכל יום הולדת הפך את העולם, ואני ממש מתכוון לזה, בכדי להביא לי את המכונית ליום הולדתי.

בכל יום הולדת, גם כאשר התבגרתי, בכל שנה עדיין ציפיתי למתנה של אבי.

עם השנים, אבי החל לחלות, ומחלת האגרנות הכפייתית הכתה בו. הוא החל לאגור כל מה שמצא/קנה, הוא היה יוצא לרחוב ופשוט אוסף חפצים שהוא מוצא. לנו, הילדים, הוא לא נתן להתקרב לחפצים ובטח שלא לנסות לזרוק אותם. הבית שלו החל להתמלא אט אט. תחילה אלו היו החדרים הריקים בבית ולאחר מכן המטבח, עד שזה גם הגיע לסלון. בשלב מסוים הוא פשוט לא רצה שנכנס ונראה מה קורה בתוך הבית. את המפגשים שלנו הוא רצה לקיים רק בבתים שלנו.

למרות המחלה, גם באותם שנים, הוא זכר, לטענתו, לקנות לי מכונית כמתנת יום הולדת. הוא היה קונה את המכונית מבעוד מועד ומניח את המכונית בביתו עד ליום הולדתי. בתשע שנים האחרונות לחייו, ביום הולדתי, הוא היה מגיע עצוב ובוכה שאינו מוצא את המכונית. הוא היה עומד מולי ונשבע שהוא זוכר שהוא קנה ושהוא לא מוצא את המכונית. במהלך השנים, זכרונו התרופף ולכן לא כעסתי עליו, אמרתי לו אני מאמין לו וזה בסדר. אמרתי לו שמבחינתי לחגוג עוד שנה שהוא כאן איתנו זאת המתנה הכי גדולה.

כאשר אבי נפטר רצינו להיכנס לדירתו לרוקן ולסדר אותה מכל מה שאסף במהלך השנים, ובאותה הזדמנות לחפש אחר המכוניות שקנה לי.

אני פונה אליכן, כי תחושת הבטן שלי אומרת לי שאני יכול לסמוך עליכן. אני בטוח שתעשו סדר בבאלגן הזה ותוכלו למצוא את המכוניות שהוא רכש לי, זה חשוב ויקר לליבי.

התרגשנו מהסיפור הנוגע ללב, והבטחנו לאריק שאם נמצא את המכוניות ברור שהן שלו.

היום הראשון של פינוי דירה, הוא היום בו אנו ממיינות ומרוקנות אזור מרכזי בבית, בכדי שיהיה אפשרי לנוע בפנים ולרוקן את יתר החדרים בצורה מסודרת. כאשר התחלנו בסדר ובמיונים נתקלנו ב-2 אריזות מרובעות עטופות בנייר מתנה. תוך כדי שאנחנו מתלבטות אם לפתוח/לשמור לאריק, הפחד הציף אותנו שלא ניתן לאריק תקווה ולבסוף בתוך הקופסא קיים משהו אחר. החלטנו לפתוח אחת ולפיכך להחליט האם לפתוח גם את היתר.

פתחנו את המתנה והנה מכונית. קופצות וצועקות משמחה אבל המשימה עדיין לא הושלמה עדיין נותרו 8 מכוניות למצוא. לא סיפרנו עדיין לאריק כלום. החלטנו שכאשר כולם יהיו בידנו נספר לו. בכל יום שעבר מצאנו מכוניות נוספות ובסה"כ נמצאו 8 מכוניות. אך עדיין הייתה חסרה מכונית אחת.

לאחר שסיימנו את פינוי תכולת הדירה, ובזמן שאנחנו מטאטאות את הדירה ומבצעות את הפיניש האחרון, התקשרנו לאריק נרגשות ושמחות שיגיע לדירה. אריק הגיע לדירה וסיפרנו לו שמצאנו 8 מתוך 9 המכוניות, הוא שמח והודה מקרב לב וחשב שכנראה המכונית ה-9 , אביו שכח לקנות. אריק התנצל בפנינו שאינו פותח את המתנות לידנו, מאחר והבטיח לאשתו וילדיו שיעשה זאת יחד איתם.

כאשר יצאנו מהדירה ונפרדנו לשלום, פתאום ראינו על הדלת של הבית פתק קטן. תוך כדי עבודה, לא ממש יצא לנו להסתכל על הדלת, ולכן לא שמנו אליו לב אל הפתק. בפתק היה כתוב "לא לשכוח, מתנת יום ההולדת של אריק אצל דויד השכן קומה 2 דירה 4". קראנו מהר לאריק בהתרגשות וירדנו יחד לדויד השכן. דויד חיבק את אריק ואמר לו שאין שמח יממנו לראותו, ושאביו הותיר אצלו מתנה. הוא פחד שגם השנה לא ימצא אותה בין החפצים, אך לא בא לקחת אותה.

דויד הלך לחדר והביא משם את המתנה ולפתע אריק החל לבכות על כך שאביו באמת לא שכח אף יום הולדת שלו, ועל הדמעות אשר הזיל בכל יום הולדת שלא מצא את המתנה.

אריק חיבק אותנו ואמר "ידעתי שעשיתי את הבחירה הנכונה לעבוד אתכן, החזרתם המון שמחה ואור לחיי ועל כך אסיר תודה אני בפניכן".

בתמונה חלק מהמכוניות שקנה לו אביו במהלך השנים:

מכוניות צעצוע לילדים

הגדות פסח לאורחים

יום שני, אפריל 18th, 2016

הגדה של פסח

פסח קרב ובא הטלפון מצלצל רבות, כולם רוצים את בתיהם נקיים וריקים ומחפצים שאינם צריכים, ההכנות לחג מזכירות להם שיש מקום נוסף אותו צריך לפנות ולרוקן ומה יותר מתאים מפסח. זו יכולה להיות דירה נוספת אותה קיבלו בירושה והזניחו או מחסן עמוס ומבולגן, ולכן הגיע הזמן לערוך גם שם פינוי וניקיון. פסח הינו חג של חירות וחופש זמן להשתחרר מחפצים שאין לנו שימוש בהם ושאין לנו אומץ להיפטר מהם.

הטלפון מצלצל מצדו של הקו השני נשמעת אישה קולה עדין ורגוע מדברת לאט ובנחת. "שלום שמי הדס אמי עברה לבית אבות ואנחנו צריכים בפינוי דירתה על מנת להשכירה ולחסות את עליות בית האבות".

עדי: "היי הדס נשמח לתאם להגיע ולתת לך הצעת פינוי ".

קבענו פגישה והגענו לדירת אמה של הדס בנתניה, הדירה קומה שנייה על עמודים וללא מעלית בת שלושה חדרים.

אמא של הדס אגרה במשך השנים המון חפצים, ביניהם מוצרי חשמל קטנים שהתקלקלו, קופסאות ריקות וכדומה.

לאחר חישוב עליות הפינוי הצענו להדס שפינוי הדירה ייעשה בחינם תמורת החפצים, הדס הסכימה. קבענו את היום והשעה, והדס אמרה לנו שזה יהווה לה בעיה להתלוות אלינו מהבוקר במהלך כל הפינוי, זה בלתי אפשרי מבחינתה עם העבודה, ולכן שאלה אם נוכל לבצע את הפינוי אחרי הצהריים? אמרנו לה שזה לא אפשרי. פינוי מסוג כזה נערך בשני ימי עבודה שכל יום בין 6-8 שעות, יום אחד מיונים של החפצים ואריזתם, וביום השני פינוי כל התכולה ולכן וזה יהיה בלתי אפשרי אחרי צהריים, ואנחנו גם לא רוצים להפריע לאנשים שחוזרים הביתה מבית הספר והעבודה.
ולכן ישנה אפשרות נוספת שהיא תשאיר בידנו את מפתח הדירה, היא אינה חייבת להיות נוכחת ושעה לפני סיום מועד פינוי התכולה נודיע לה שתגיע ושתראה שהכל נעשה לשביעות רצונה. הדס שמחה על ההצעה, הסכימה בחיוך ובכך נפרדנו דרכנו לעת עתה.

הגענו לדירה ביום שנקבע, והחלנו במיונים ובאריזות. לאחר שסיימנו את החדרים, סלון הבית, והמטבח, נשאר הבוידעם התחלנו להוריד משם הכל ואז התחלנו במיון של פסולת ,תרומה, ומכירה.

בבוידעם היה ארגז אחר, כבד במיוחד, וכאשר פתחנו אותו נדהמנו לגלות שיש בתוכו המון הגדות לפסח. כולן חדשות ומאותו סוג. הנחנו את הארגז בצד. ביום השני לפינוי בו פינינו את כל הבית התקשרנו להדס שעה קודם כפי שקבענו. הדס הגיעה כאשר הפינוי הסתיים, משאית הפסולת יצאה לדרכה וגם ההובלה למחסן. נפגשנו איתה וידאנו שהכל נעשה לשביעות רצונה ורגע לפני שנפרדה מאתנו לשלום הראנו לה את ארגז ההגדות של אמה.

הדס חייכה והחלה לספר לנו מדוע יש לאמה כל כך הרבה הגדות: "אמי היא אישה משכמה ומעלה לבה רחב, בכל שנה בפסח הייתה פותחת אמי את דלת ביתה לכל אשר אין ידו משגת לעשות את ליל הסדר. בתחילה היו אלה השכנים מלמעלה, עולים חדשים שנמצאים לבדם בארץ וכך מארבע הגדות של משפחתנו המצומצמת קנתה אמי עוד שניים. לאחר מכן הייתה זאת עובדת הניקיון ובנה, וכך משנה לשנה גדלו מספר האנשים אשר פקדו את שולחן אמי בליל הסדר. בכדי לא ליצור הבדלים בין אחד לאחת הייתה קונה תמיד את אותה ההגדה שכולן יהיו זהות."

הדס עומדת לידנו עם מבט מבולבל ושואלת אותנו מה תעשה עם כולן ולאן תתרום אותם? היא רוצה לתרום אותם למקום שהשתמשו בהם, ולספר על כך לאמה ולשמח אותה שהמסורת תמשיך ואנשים השתמשו בהגדות אלה בחג הספח אשר נקנו ע"י אמה באהבה רבה.

חושבות ביחד איתה ורעיון צץ בראשי בואי נתרום אותם לבית אומנה. שם יש המון ילדים ובטח לא לכולם יש הגדות לפעמים קוראי שניים או שלושה יחד באותה הגדה.

הדס: "כיצד אמצא בית אומנה הזקוק לכך?"

עדי: "יש בית אומנה בצפון הארץ אשר אנו תורמים לו חפצים רבים אוכל לשאול אותם עבורך."

הדס: "אשמח.זה יהיה נהדר".

התקשרתי לבית האומנה ושוחחתי עם ציפי מנהלת המקום, שאלתי אותה אם הם זקוקים להגדות לחג הפסח הקרב ובא היא נענתה בחיוב ואמרה שתכננה ללכת מחר ולקנות הגדות מתרומות שקיבלה עבור הילדים, וכעת עם תרומת ההגדות תוכל לקנות עבורם ממתקים לחג הפסח"

הדס: "בנות תודה לכן! ללא ספק הלכתי עם הרגש, והבחירה בכן לפינוי הבית הייתה מושלמת."

עדי: "תודה לך הדס שמחנו לקחת חלק בדבר מרגש כמו זה."

ההגדות הגיעו לבית האומנה וציפי התקשרה אלינו ולהדס לאחל ולומר חג שמח ותודה מהילדים ומצוות הבית.

מגילת אסתר

יום חמישי, מרץ 10th, 2016

היום סיפורינו מתרחש במשמר השבעה, שם נקראנו לתת הצעת פינוי/מחיר על תכולה.
הגענו לתכולה ופגשנו את יחיעם איש נחמד מאוד, לחיצת יד חזקה (ישר ידעתי שהוא איש צבא).

יחיעם כבר סבא בעצמו וכעת נפרד מאביו. הוא החל בסיפורים קצרים ונפלאים על ילדותו בבית הזה מראה לנו היכן היה חדרו, את חצר הבית שהוא זוכר מטופחת פחות אבל מהנה באותה המידה, את חדר האוכל הקטן בו היו מארחים את קרובי המשפחה, רוב זכרונתיו הם מפה וכעת עליו להפרד. כמובן שלקח עמו חפצים סנטימנטליים אבל חפץ אחד היקר ללבו מאוד אינו יודע היכן מונח.

"כשהייתי ילד במסגרת פרויקט מבית הספר היינו צריכים לכתוב ולאייר את מגילת אסתר, אבי היה איש כישרוני במיוחד כמובן שנעזרתי בו .יחד ישבנו במשך שבועיים וחצי וכתבנו את המגילה ,את כל האיורים שמונחים שם אייר אבי ואני צבעתי. אני רוצה להראות את זה לילדיי ולנכדיי ולהתגאות שאבא ואני הכנו זאת יחד."

"כמו שראיתן יש פה את חדר העבודה של אבי והוא מלא בקלסרים וניירת ששמר כל חייו לא זרק מעולם שום חשבון חשמל או קבלה.
בחוץ יש מחסן שנאגרו בו חפצים שנים וברובו מלא בפסולת, מראות, קרשים, ברזלים וזכוכיות, כפי ששמר כל דבר שנגעה בו ידו אני יודע בוודאות שהמגילה מסתתרת איפה שהוא פה."

כמובן שהסכמנו, שוב יוצאים למשימה חיפוש המגילה האבודה.

פורים מתקרב ויהיה בעוד חודשיים (מרץ 2016) זמן מיוחד בחר יחיעם לפינוי הבית, הוא יודע מה הוא רוצה במשלוח המנות שלו ואנחנו נשמח להעניק לו אותו.
יחיעם השאיר את המפתח בידינו ואמר שהוא נרגש ומחכה למציאתה.

כמו בכל פינוי אשר ישנה בקשה מיוחדת אנו מחלקים את הפינוי לשני ימי עבודה , יום אחד לעבודה יסודית של אריזות וחיפוש המגילה וביום השני פינוי הדירה לחלוטין.

מגילת אסתר

יום הפינוי

הגענו לדירה מוקדם בבוקר והחלנו בעבודתו מלאות במרץ, נחושות להצליח ולמצוא את המגילה להגיע הביתה מסופקות ושמחות על כך שהצלחנו לשמח מישהו, לגרום לו לאושר שאי אפשר להסביר במילים וכל זה במסגרת העבודה, זכות נפלה בחלקינו.
התחלנו לארוז את החדר שהיה משרדו של אביו, היו שם הרבה ניירת הנחנו ששם מסתתרת לה המגילה. לצערנו חוץ מקלסרים של עבודה לא היה שם כלום.

המשכנו הלאה לחדר ההורים בטח הניח זאת קרוב אליו, אורזות ומחפשות אך לצערנו המגילה לא הייתה גם שם.
ממשיכות לחדר הבא החדר של יחיעם, אורזות את ארון הבגדים, את הספרייה, והנה בארגז המצעים של המיטה קופסה שטוחה מעץ ובתוכה המגילה. אביו שמר עליה במקום הכי בטוח ובדרך הכי בטוחה. "זה היה כל כך צפוי שזה בחדר של יחיעם, למה לא חיפשנו שם מההתחלה?", אמרנו.
התבוננו במגילה יצירה מרגשת ומדהימה שיצרו אב ובנו יחד רגעים קטנים של אושר שאי אפשר לשכוח.

התקשרנו ליחיעם והוא כמובן הגיע במהירות. התיישבנו בסלון סיפרתי לו שזה נמצא בחדר שבו גדל מתחת למיטה בארגז המצעים בתוך הקופסה, והושטתי אותה לעברו. ידיו רעדו הוא פתח את הקופסה עיין במגילה ודמעות החלו לשטוף את לחייו. קמתי במהירות להביא לו כוס מים.
לאחר שנרגע אמר לנו שאת המשפט שכתוב פה בסוף המגילה אביו כנראה כתב שנים אחרי וזאת הפעם הראשונה שהוא רואה וקורא את זה: "יחיעם בני,הזמנים בהם ישבנו לכתוב לאייר ולצבוע יחד את המגילה היו רגעיי הטובים ביותר בחיי ,אוהב תמיד אבא".
גם את לחיינו שטפו דמעות, כמה חזקה היא אהבה בין אב לבנו, איזה רגש איזה עוצמות.

יחיעם קם ונתן לנו חיבוק גדול :"תודה לכן בנות", אנחנו :" תודה לך שנתת לנו להיות חלק מהרגע הזה, ללא ספק פורים שמח".

פינוי הבית של יונה לוטן

יום שלישי, ינואר 26th, 2016

להרבה השם הזה ישמע מוכר, חלק יכירו וחלק אחר לא יבין או ידע במי מדובר, וזה בסדר אני מניחה שאם לא היינו בתחום האומנות סביר להניח שלא היינו יודעים גם מי זה יונה לוטן.

אז מי זה יונה לוטן ???

יונה לוטן היה מהנדס וצייר, נולד בליטא בשנת 1926, בשנת 1936 עלתה משפחתו ארצה (ארץ ישראל) והתיישבה בתל אביב. בשנת 1950 לאחר שסיים את לימודי ההנדסה בטכניון בחיפה, התגייס יונה לוטן לצבא ושירת כמהנדס בקבע במסגרת חיל ההנדסה עד לשנת 1961.
בסוף שנות ה-50 החל לצייר כאוטודידקט. בתחילת שנות ה-60 הרעיף ברנרד דוריוואל מחמאות על עבודותיו של לוטן, ברנארד דוריוואל היה מנהל המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית בפריז. לוטן נסע לפריז והתגורר שם ברובע מונמארטר תשע שנים.
עדי פינויים עובדת עם גופים ומוסדות שונים ורבים בארץ, ובניהם גם כונסי נכסים. את הטלפון הבא קיבלנו מאחד מכונסי הנכסים שאיתם אנו עובדים, בו הוא מסביר שיש דירה ביפו שעלינו לפנות ולתת הצעת מחיר על החפצים.
הגענו לדירה ביפו ומאות ציורים עומדים להם בערמה מסודרת זה על גבי זה ופסלים שונים שמאבזרים את הבית. את התכולה הזאת לקחנו יחד עם שותף ותיק שלנו שיש לו גלריה בשוק הפשפשים כמין הראוי להציג פריטים של אמן מוערך בגלריה.

חפצים מתוך התכולה. קרדיט: Reouven Peltz

חפצים מתוך התכולה. קרדיט: Reouven Peltz

שאלנו את הכונס אם הם רוצים פינוי של כל תכולת הדירה, והוא אמר שכן גם לפנות וגם לתת הצעה כספית עבור התכולה מכיוון שהדברים הינם בעלי ערך ושל אמן ידוע. כמונו הגיעו חברות נוספות כך בדרך כלל נהוג עם כונסי נכסים ומנהלי עזבונות בכדי לתת הצעת מחיר, ולבסוף ההצעה הטובה ביותר תהיה זאת שתכריע. ואם אני כאן כותבת לכם על הפינוי אז אתם כבר מבינים איזו הצעה זכתה.
הפריטים מתוך התכולה חלקם נמכרו בגלריה בשוק הפשפשים, חלקם על דוכן בשוק, וחלק נוסף בבית מכירת פומביות אגוזי.

חלק מיצירותיו של לוטן שנמכרו באגוזי.("המוטיב האורבאני").

חלק מיצירותיו של לוטן שנמכרו באגוזי.("המוטיב האורבאני").

ביצירותיו של לוטן ניתן להבחין בשתי תקופות עיקריות "האפורה –שחורה", שנעשתה בהשפעת זכרונות ילדותו בפולין בזמן השואה ותקופתו השנייה היא תקופת "המוטיב האורבאני" תקופה שבה צייר ערים מצורות הנדסיות בתקופה זו הגיעה בחייו לצבעוניות רעננה ועשירה

אגרטל עבודת לוטן התקופה "האפורה-שחורה"

אגרטל עבודת לוטן התקופה "האפורה-שחורה"

בתוך הדירה, כמו שכתבנו קודם, עמדו מאות תמונות ופסלים מפוזרים בבית. טרם נתנו הצעת מחיר, ציין הכונס שאת הדברים האלה לא ניתן לפנות ולא לרכוש משום שהם עוברים לפריז שם תפתח גלריה עם יצירותיו. בתוך הדירה היו דברים רבים אחרים שדרשו פינוי וקנייה, התכולה הכילה בתוכה רישומים והדפסים, תמונות ישנות, ציורי שמן, רהיטים, כלים, חומרים לרישום ,בגדים, שטיחי קיר ועוד.
לאחר שהותו של לוטן בפריז עבר לניו יורק שם שהה ברובע מנהטן, בשנת 1969 הגיע לארץ בכדי להקים את הסטודיו שלו בסמטת האריה 19 ביפו, בשנת 1983 חזר סופית לארץ והשתקע ביפו עד לפטירתו ב-1998.
בין החפצים היה שטיח אחד יפה ומיוחד, יונה לוטן עיצב בחייו רק 4 שטיחים, את השטיח הזה ראתה אפרת אחת מהסחורות בשוק הפשפשים אשר יש בבעלותה חנות ליד שנייה ,ברגע שראתה אותו התאהבה.

השטיח שרכשה אפרת

השטיח שרכשה אפרת

השטיח הינו שטיח קיר עם מוטיבים צבעוניים השטיח הוא מחווה שעשה יונה לוטן לצייר הצרפתי ג'ורג' בראק.
השטיח 1.93 על 1.36 לבסוף מצא את השטיח את ביתו החדש אצל זוג תיירים מבלגיה.
יונה לוטן זכה בפרס היוקרתי "לאמנות זרה",יצירותיו נמצאות באוספי מוזיאונים מכובדים כגון: המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית והמוזיאון העירוני לאומנות מודרנית בפריז. מוזיאון הפטי פאלה בז'נבה, הגלריה הלאומית של ברלין, והמוזיאון בוימאן ואן בונינגן ברוטרדאם.

חנה ונרות השבת

יום חמישי, אוקטובר 29th, 2015

יוזף מנגלה היה פושע מלחמה ורופא בגרמניה הנאצית שביצע פשעים נגד האנושות.
מנגלה היה עורך גם מחקרים אכזריים בתאומים זהים.
את המחקרים האלה היה עורך על דעת עצמו וללא קשר למדע בתקופתו.
מחקריו היו אכזריים ומגוונים, מטרתו "במחקר התאומים"; היא מציאת הסיבה הגנטית ללידת תאומים כך שאם ימצא מהי הדרך בה נוצרים תאומים יוכל ליזום לידות תאומים וכך יוכלו להיוולד יותר גרמניים אריים.

מה הקשר אלינו ואל מנגלה המשיכו לקרוא ..

הקשר שלנו לכל זה מתחיל עם פינוי תכולת דירה מהכונס הרשמי בתל אביב.
המפתח בידנו ואנו עושים דרכנו אל הדירה. מגיעים לאזור שקט בתל אביב, ליד הים. דלת הדירה ישנה, אין על הדלת שם או מספר, לא ניתן לזהות האם זאת הדירה, אך לפי תיאור קודם אותו קיבלנו מהכונס, זיהנו את הדירה בה מדובר.

הבית היה מסודר להפליא כל דבר מונח במקומו. ליד כל פריט שנקנה, ישנה קבלה גם אם אותו פריט קיים משנת 1950, הקבלה הוצמדה אליו.
שקיות ניילון לא נזרקו אף פעם, נערמו זו על גבי זו, מקופלות בסדר מופתי. לאחר שנוצרה לה ערימה נחמדה של שקיות היא נקשרה בחבל מצד לצד ונראתה כמו מתנה. בכל פינה בבית היו ערימות של "מתנות כאלו", שום ניילון לא נזרק מעולם.
בבוידעם הופתענו לגלות חבילות של אבקת כביסה משנות ה-60 שכבר הפכו עם השנים לבלוק אבן, על ידם היו מונחים עשרות בקבוקי שמן שאינם ראויים לשימוש .

צמוד למטבח הבית, היה לו חדר שירות. את חדר השירות כיסו קופסאות טונה ושימורים משנות ה-90. את בוידעם השירותים מילאו חבילות של נייר טואלט –מישהו התכונן למלחמה. בבית הזה ללא ספק חיו בפחד.
באותו הרגע אתה מבין, אתה יודע, שזה בית של ניצולי שואה. ליבך מתכווץ והתחושה היא לא נעימה, תחושת עצבות וצער שגם אחרי השואה הם עדיין בילו את שארית חייהם בפחד .

במהלך הפינוי פגשנו את שרון, אחת השכנות שבאה לבדוק את הנעשה. בעזרת שרון ידענו את שמות הדיירים שהתגוררו בבית וקצת על חייהם. מאוחר יותר במהלך הפינוי מצאנו מסמכים שאישרו את דבריה של שרון. שרון סיפרה לנו שבבית הזה התגוררה אישה מקסימה, שקטה, צנועה וקנאית לפרטיות שלה. "קראו לה חנה" אומרת בלב כבד שרון. "היא איבדה את בעלה 15 שנה קודם ונשארה לחיות לבדה, היא לא הסכימה לקבל עזרה מאף אחד, לא היו לה מבקרים אף פעם, אינה רצתה במטפלת או במנקה ולא הייתה מכניסה איש לביתה. אפילו לא את שכניה". חנה הייתה יוצאת לבדה לקנות את המצרכים והתרופות שהיא צריכה, מחליפה מילה או שניים עם השכנים ונכנסת להסתגר שוב בביתה. לא הייתה לה טלוויזיה בבית גם לא רדיו מהשנים האחרונות, הרדיו שהיה לחנה בבית היה משנות ה-50.
שרון סיפרה כי לפעמים הייתה נתקלת בחנה והיו עומדות במפתן הדלת ומדברות כך הייתה שומעת קצת על שכנתה ומכירה את חייה ועברה. שרון נאנחת אנחה כבדה ודמעות ממלאות את עינה: "כמה היא סבלה", שוב ליבי מתכווץ וראשי סקרן לשמוע מדוע ? מה קרה? שרון מוחה דמעה ומתחילה לשתף אותנו על חייה של חנה.

חנה הכירה את בעלה אהרון באושוויץ. שניהם היו במחנה של מנגלה אשר עשה מחקר בתאומים. לחנה הייתה אחות. היא איבדה את אחותה התאומה במחנה של מנגלה, גם אהרון בעלה היה תאום וגם הוא איבד את אחיו. שניהם היו הניצולים היחידים מהמחנה. הם איבדו בשואה את כל משפחתם. עקב הניסויים אותם עברה חנה במחקר התאומים היא לא יכלה להרות ולכן גם משפחה משלהם לא יכלו להקים. "כמה זה עצוב שנגזלת ממך היכולת להרות, להיות אמא", אומרת בלב כבד שרון.
שרון מנגבת את דמעותיה ואומרת לי, "זה המעט שיכולתי לספר לכם אבל זה כל מה שאני יודעת, חנה לא הייתה דברנית גדולה. היינו מזמינים אותה אלינו לערבי שישי או חגים, אף פעם לא נענו בחיוב לצערי. למרות שחנה לא הייתה דברנית גדולה והדרך היחידה שבה תקשרנו הייתה על מפתן הדלת, חנה נגעה בליבי. היא הייתה אישה נעימת הליכות מיוחדת בדרכה שלה, למרות הכאב שהציף כל חלל בגופה, היא תמיד שלחה חיוך לעברנו". רגע לפני ששרון נפרדת מאיתנו לשלום היא שואלת האם נוכל לתת לה מזכרת קטנה מחנה, כל דבר חפץ, תמונה, משהו שיהיה לה סנטימנטלי. כמובן שהסכמנו ונתנו לשרון זוג פמוטים קטנים מנחושת, בהם חנה הייתה מדליקה נרות שבת, מלוכלכים בשעווה מהנרות אשר דלקו בעבר בתקווה ששרון תמשיך את המסורת ותדליק בהם גם היא.

בביתה של חנה הייתה כמות עצומה של נרות אותה אספה ,כנראה להדליק למשפחתה אשר נספתה בשואה או מהפחד שאם תחזור השואה יהיו לה נרות לשבת בחושך. את הנרות חילקנו בין חברים ומכרים שמדליקים נרות שבת, נתנו את שמם של חנה ואהרון כך בכל שבת מדליקים נרות לזכרם.

ניצולת שואה

סיפור אמיתי ממקור ראשון , הסיפור תחת שמות בדויים, התמונה אמיתית.

פינוי בית אבות

יום רביעי, יולי 1st, 2015

במסגרת עבודתנו אנו עובדים עם בתי אבות הפזורים בארץ, מבצעים פינוי ירושות ועזבונות של אנשים שנפטרו.

לאחרונה, פינינו בית אבות בתל אביב, אשר קיבל הוראה מפיקוד העורף לפנות את הממדים בגלל התראות של משרד הביטחון.

בית האבות בעל 7 קומות בכל קומה 2 ממ"דים. בממ"דים נמצאים פריטים שונים אותם אכסנו אנשים המתגוררים או התגוררו בעבר בבית האבות. פריטים לדוגמא שנתקלנו בהם: מיטה שלא היה בה שימוש בחדר יותר, כלי מטבח שונים,שידות ואפילו סתם פריטים שבורים.

פינוי בית האבות הייתה חוויה לשמע, כאשר התחלנו לפנות את הממ"דים יצאו הדיירים מבתיהם והתחילו לומר "את זה תשאירי לי", "את זה אל תקחי" הדיירים נקשרו אפילו לפריטים שבורים שהביאו עימם מהבית.

אם הבית שקיבלה את ההוראה לפנות לא נתנה להם להשאיר את הפריטים חסרי הצורך, שסתם עומדים בממ"ד שנים על גבי שנים וצוברים אבק, הפריטים הופכים את המקום ללא מוגן.
אני והצוות שלי עזרנו שם לאנשים לפנות דברים מחדריהם, להזיז רהיטים מצד לצד בדירות שלהם, להכניס להם את הרהיטים מהממ"ד לחדר ולהוציא אחרים, אפילו ישבנו לשתות איתם ולשמוע את סיפורו של כל אחד מהם איך הגיע לשם ולמה?

בסופו של דבר, במקום עבודה של 6 שעות, עבדנו שם יום שלם אבל עשינו זאת באהבה ונהנו מכל רגע. זה לא קסם, הייתה שם נתינה וקבלה, הבנה הקשבה וסבלנות.

עדי.

פינוי בית מלון

יום רביעי, יולי 1st, 2015

גם בבתי מלונות מתבצעים פינויים מעת לעת, פינוי בבית מלון יכול להיות בבית מלון זול ובבית מלון יקר, הפינוי יכול להתבצע בחינם תמורת החפצים או בתשלום עבור הפינוי.
פינוי בבתי מלון יכול להתרחש בגלל מספר סיבות:

  • החלפת הרהיטים בכל המלון.
  • שיפוץ המלון.
  • עקב שריפה חלילה, שקרתה באזורים במלון
  • החלפת כל מוצרי החשמל.
  • פינוי בבית המלון יכול להיות של החדרים, של המחסנים אשר נאגרו שם פריטים שונים במשך שנים על גבי שנים, רהיטים, מוצרי חשמל, ציוד מטבחי עקב מטבח שנסגר או הוחלף.

    צריכים פינוי בית מלון או כל פינוי אחר? כעת מה שעליכם לעשות בכדי לפנות את כל הציוד, לא להסתבך עם הרשויות ולהוריד מעליכם עול והמון המון כאב ראש עליכם לפנות לחברת פינויים, וכאן אנחנו נכנסים לתמונה עדי פינויים פה בשביל להקל עליכם, טלפון אחד ואנחנו אצלכם .

    עדי.

    מקרה של אגרן כפייתי

    יום רביעי, יולי 1st, 2015

    לפני כמה שנים פנה אלי אחד השכנים שלי, אדם מבוגר בן 72, ושאל אותי אם אני מכירה מישהו שייקנה ממנו את כל תכולת הדירה שלו. עניתי לו שהוא פנה לאדם הנכון כי זה העיסוק שלי.

    האדם מסתבר, התגורר בבניין צמוד אלי, אז אמרתי לו "בוא נעלה ונסתכל במה מדובר". בתגובה, הוא ענה לי שהדירה שבה נמצאת התכולה שלו היא בתל כביר לא בקריית שלום. זאת דירה נוספת שברשותו ושם נמצאת כל התכולה שלו והדברים שהוא אסף.

    נסענו לשם ברכב שלי, עלינו למעלה ומצאתי את עצמי מטיילת בגובה של כמה מטרים, זוחלת בין התקרה לבין חפצים שזרוקים על הרצפה – הוא היה אגרן כפייתי. אדם בעל אגרנות כפייתית הוא אדם שכל מה שהוא מוצא בחוץ, כל מה שהוא מקבל מתנה, מה שלא היה לו בו שימוש או שאי פעם חשב לתקן, שומר עליו ואוגר כך המון המון חפצים.
    בדירה בת 4 חדרים שעמוסה בהמון המון חפצים, הוא אמר לי שהוא רוצה עבור כל תכולת הבית 1200 שקלים כי הוא זוכר ויודע שיש שם דברים שמישים וטובים, בחברת עדי פינויים בדרך כלל אנחנו לא משלמים על אגרנות כפייתית, מהסיבה שהחפצים הסחירים הם לכיסוי ההוצאות ועל מנת להרוויח את הלחם שלנו.
    הפינוי עצמו והעבודה מול הרשויות עולה לנו כסף רב אבל כל מקרה לגופו ובמקרה זה הסכמתי לשלם לו עבור פנוי תכולת דירה.

    במשך 3 ימים עבדנו על הבית צוות של 6 עובדים , 2 מכולות של זבל ביום ומשאית עם דברי תרומה ודברים סחירים יצאה לחלק את התכולה, חלקה לחנות וחלקה לעמותות.
    באחד החדרים, אחרי שפינינו מעט חפצים והוא החל להתרוקן, נמצא ארון במצב טוב. בעל הדירה שאול אמר לי שהוא לא זוכר שהארון הזה בכלל היה פה ושהארון הזה מלווה אותו עוד מצעירותו. הוא מוכן להחזיר לי את 1200 השקלים בתמורה לכך שאשאיר לו את הארון.
    אחרי הכול אנחנו בני אדם, הבנתי שהארון היה חשוב לו ולכן נתתי לו אותו מתנה למרות שהוא היה סחיר עבורי.
    לאחר 3 ימים קיבל שאול בית נקי וריק.

    עדי